שופטת! שירת דבורה

דבורה הייתה נביאה, שופטת, משוררת ואסטרטגית צבאית, אישה מעוררת השראה ובעלת תכונות כריזמטיות, אשר חיה בשנת 1,200 לפנה"ס בקירוב, בתחילת תקופת הברזל. הסיפור שלה מתואר בספר שופטים בפרקים ד'-ה'. פרק ד' הוא תיאור פרוזאי של הסיפור, ופרק ה', הידוע בשם "שירת דבורה", הוא הגרסה הפואטית של הסיפור והוא מושר חלקית ע"י דבורה וחלקית ע"י ברק, שר הצבא שלה. שירת דבורה נחשבת בעיני למדנים ליצירה ספרותית אדירה.

בזמן תקופתה של דבורה וגם לפני כן, במשך עשרים שנה, הכבידו הכנענים על חיי היהודים, תחת שלטונו הרודני של יבין מלך חצור שמלך על האזור הצפוני של ארץ ישראל. היה כמעט בלתי אפשרי ליהודים לנוע בדרכים בבטחה, והם סבלו מהתקפות מצד הכוחות הכנענים. במהלך התקופה שלפני כן, החלו חלק מהיהודים לאמץ מנהגים כנעניים, כולל עבודת אלילים.

 

דבורה הייתה תופעה חריגה, מכיוון שהיא התקבלה ע"י כולם בתור שופטת ונביאה, על אף היותה אישה. דבורה הייתה יושבת תחת עץ תומר בין הרמה לבית אל בהר אפרים, מחוקקת חוקים ומלמדת דיני תורה. בעת שהיא החלה לכהן כמנהיגה היהודים היו בתהליך של עזיבת עבודת האלילים. היא מכונה "אשת לפידות", ויש מפרשים שהכוונה היא שדבורה הייתה נשואה לאדם בשם לפידות (וזהו הפירוש שבחרנו בשביל ההצגה) ויש שמפרשים שהכוונה היא שדבורה הייתה אישה של לפידים, כלומר שהיו לה כשרונות והשראה לוהטים כמו אש (תכונות אשר החדרנו לדמות שלה). ישנו פירוש שאומר שלפידות וברק היו אותו אדם; אנחנו השארנו אותם כשני אנשים נפרדים כפי שמתקבל מפשט הכתוב. היא הייתה אישה עשירה בעלת פרדסים ונכסים, והיא לא דרשה שום תשלום עבור השירות שלה.

נבואתה של דבורה הורתה ליהודים לצאת למלחמה נגד יבין, בשביל שישחררו את עצמם מהשלטון הרודני שלו וכדי להוציא מאחיזתו חלקים בארץ שהובטחו לעם ישראל, שהיו אז תחת שליטה כנענית.

דבורה הודיעה לברק, שהיה משבט נפתלי, לעלות להר תבור, ביודעה שיבין ישלח את שר צבאו סיסרא ואת חייליו אל העמק שמתחת להר תבור להמתין להם. ברק רצה שדבורה תלווה אותו לשדה הקרב. היא הזהירה אותו שאם היא תלך איתו, האנשים יגידו ש"ביד אשה ימכור ה' את סיסרא". ברק נענה לכך ודבורה הסכימה לבוא איתו כדי להוביל את עם ישראל לניצחון.

ברק, יחד עם צבאו שהיה מורכב משבט זבולון ונפתלי, צעדו לכיוון מטה מראשו של הר תבור. הם היו עשרת אלפים איש מול עשרות אלפי חיילים בצבא סיסרא ותשע מאות רכבי ברזל. צעד נועז זה, אשר מושווה ע"י המפרשים לפעולתו של נחשון בן עמינדב שקפץ לתוך ים סוף לפני שהים נחצה לשניים, החדיר בפלוגות של ברק אומץ ואמונה. אל זבולון ונפתלי הצטרף שבט יששכר מעמק יזרעאל. שבטים נוספים שנוספו למערכה הינם אפרים, בנימין ומכיר, שהיה אחד ממשפחות שבט מנשה.

ה', באופן ניסי, המטיר על הארץ גשם שגרם לנחל קישון לעלות על גדותיו ולהביא את חיילי סיסרא ואת תשע מאות רכביהם לשקוע בבוץ. מצב זה סייע לחיילי ברק להרוג אותם. עד מהרה נסחף צבא סיסרא כולו במימי הקישון.

סיסרא הספיק לקפוץ ממרכבתו ולרוץ ברגליו עד אוהל יעל אשת חבר הקיני, מכיוון שחבר היה בן ברית של יבין מלך חצור. יעל פיתתה את סיסרא להירדם בעזרת משקה חלב, ובמהירות הרגה אותו ע"י תקיעת יתד ברקתו. ברק, שבאותה עת רדף אחרי סיסרא על מנת לחסלו סופית, הגיע עד לאוהל יעל, והיא הראתה לו את מה שעשתה, מעשה שהיה בעצם הגשמה של נבואת דבורה - שסיסרא ייפול ביד אישה.

אמו של סיסרא שרה קינה בעת שהמתינה לשובו משדה הקרב, ודרך המילים חסרות הרחמים שלה אנו למדים שהיא הייתה אכזרית לא פחות מבנה סיסרא.

דבורה וברק שרו שיר הלל ושבח לה' ולאלה שהצטרפו למלחמה. בתוך השיר, דבורה מטיחה ביקורת על שלושת השבטים שיכלו להצטרף ונמנעו מלעשות כן, ומתוך כך אנו למדים שאחים אינם צריכים להיקרא בשביל שיבואו לעזור לאחיהם. נאמר לנו בסוף פרק ה' שבעקבות המאורעות הללו הארץ שקטה במשך ארבעים שנה.

מי ייתן ויהיה כך גם בימינו.